מחשבות על החיים – הבלוג


סופשנה

עוד שנה מסתיימת לה בעוד רגע. שנה שאני זוכר את המספר שלה והיא לא באותיות. אני מרגיש שהשנה חדשה  עם התפוח בדבש זו גם שנה חדשה בשבילי. אבל מתוקף היותי אזרח הכפר הגלובלי ומשתמש כבד במטריצה גם זה סיום שנה ומקום לסיכום.

אז אני יכול לרשום ולחשוב מה כדאי להגיד שהיה טוב השנה. שייח ג'ראח בגדול לא טוב. ממשלה ושריפות לא טוב. יהודים וערבים לא ממש טוב.  גם השנה! . לאכול בעלי חיים או כל מוצר מן החי גם לא טוב ויש ספר על זה. הרבה מוזיקה טובה.

אני יכול גם להעתיק את  הרשימה של אלון ולשנות את הסדר כמו שעשו בפיצפורק,אבל אני פשוט מעדיף את  הרשימה של הNME.

אז האלבום של בסט קוסט מצוין.

השנה משהו קרה. עם קשר ברור לתוחלת החיים שגדלה הפכו הזקנים יותר מגניבים מהצעירים. אני אוהב את הגורילז וLCD כל כך כי הם יותר מבוגרים ממני. כבר דיברתי עליהם כאן.

גם ניל יאנג שפאקינג הופיע בוודסטוק הוציא אלבום שהוא די רלונטי לימינו אלה. הוא כמובן מהגג על תקופת הצעירות בה נהג לתפוס טרמפים עם שחורים(!) שנתנו לו לעשן משהו, אבל הוא בסוף מודה לאשתו ולילדים.

אבל חטיאר השנה הבלתי מעורער הוא כמובן דייויד בואי בכבודו ובעצמו. גם בגילו המזדקן הוא ממשיך להוציא מוזיקה נועזת ותרנית וכמובן להקדים את זמנו. באלבום האחרון שלו הוא לא דופק חשבון לאף אחד. הוא מבצע גירסאות כיסוי ללהקות אזוטריות ומוציא לאור שירים שאין ספק שבלעדיו אני ואתם לא היינו מכירים.

הוא לוקח שיר של להקת באוהאוס(שמכנים עצמם לעיתים "הבינלאומי") על טיפוס מוזר בשם זיגי שלא מפחד לנגן בגיטרה בשנת    2010 והופך אותו לדייויד בואי. אם הייתי הסולן של באוהאוס הייתי מתאסלם.

אחרי שהלייבל הסיאטלי סאב פופ הצליח השנה עם להקת no age הוא החתים נרקומנים אחרים בשם נירונה. בואי לקח שיר שלהם על ברוקר שירד מנכסיו והפך אותו לשיר הרבה הרבה הרבה יותר טוב. אם הייתי הסולן של נירונה הייתי מתאבד.

כמו כן לוקח בואי את המפיק טרנט רנזור איש Nine inch nails וכותב איתו שיר על הבדיקות המעיקות בנמלי התעופה בכניסה לארצות הברית. טרנט רנזור התפרסם מאז עם הפסקול המפוקפק ל"רשת החברתית" אבל בואי היה שם לפני כולם כמו תמיד.

השיא של האלבום הוא כמובן השימוש של בואי בז'אנר האלקטרוני הלונדוני החדש – הג'אנגל.  פלא קטן חותם את האלבום והופך אותו בלי שאלה לה-אלבום של שנת 2010.

אין שום ספק שבשנת 2011 גם הסבתא שלכם תרקוד בחתונה לצלילי let's dance. כי בואי הכי גדול.

חובה לתת בסיכום השנה גם אזכור של כבוד לBURIAL שלקח השנה  באלבומו "לא באמת" את הפוסט דאבסטפ למקומות שאף אחד לא היה מאמין שיגיע אליהם בשנת  2007. למשל עם השיר הזה.



נוסטלגיה

יש שיגידו שאני חוטא לכוונתי המקורית. יש שיגידו שאין לשום דבר משמעות.

אז הגשתי לכם על מגש עובדות ידועות וברורות על שני אלבומים שתקראו עליהם בכל עיתון שמלחך את הפנכה. עכשיו אלך אחורה, אל מעוז המיינסטרים הישראלי והגלובלי.

אי  שם בשנת 2000 התגוררתי  בעיר פחות מפורסמת שנקראת לונדון. אנדי, יהודי קוקני שהתעקש לשאול כל הזמן awwwright? העסיק אותי ואמר לי שהוא שומר כשר hetzi hetzi but i dont eat pork

אז את ימי העברתי בנסיונות כושלים למכור פאנלים של טלפונים ניידים ועישון סיגריות מסיבי(מגדיל את הסיכוי לסרטן ריאות, תשאלו את סבא שלי). את לילותי העברתי בשתיית בירה, לאגר קרה כמובן ובניענוע גופי לצלילי מוזיקה רפטיטיבית. הכי אהבתי את האחים ליברטור – כריס אהרון וג'וליאן. שלושה תאומים סיאמיים שהופרדו בניתוח מסובך ויקר. הם שונים מאוד אחד מהשני מלבד אהבתם המשותפת לטקנו הלונדוני המלוכלך והאסידי. אם יש אלוהים חיים בטקנו אז זה בודאי ובודאי שהם.את אהרון וכריס זכינו לראות ביערות ירושלים ובבית שמש בהתאמה – שתי ערים שמאוד אוהבות טקנו. זה קרה 100 מטר מתחת לאדמה. תשאלו פעם את פאקוטק

ההמנון של האסיד טקנו הלונדוני

כשהליברטורז הופיעו אצל ג'ון פיל הם הפכו את השאלה are u on one? לradio on one

אהבתי מאוד לשמוע את התוכנית של ג'ון פיל, שדרן רדיו שמת בינתיים. היה ידוע בשמרנותו ובחוסר היכולת לקבל שינויים, בעיקר מוזיקליים. הוא מאוד אהב יין אדום ולא דברים אחרים, אבל הצהיר שהוא בעד הדברים האחרים. האידיוט נתן סיכוי ראשון לנירונה, הקיור וג'וי דיויזיון. לי היה ברור שאין להם סיכוי. הנה תוכנית לזכרו משנת 2004

כמו הספירל טרייב מתישהו הבנתי שאין לי מה לחפש באנגליה מבחינה תעסוקית והחלטתי לחזור לארץ ולתת גיחות לאירופה. מזרח אירופה זולה הרבה יותר מהמערב וגם מיפן. לכן צ'כיה נבחרה לשמש כיעד הכיבוש שלי. פעם בשנה משנת 2002 עד שנת 2005 . שם הוספתי לחיבה לאסיד טקנו חיבה קשה למוזיקת שבט/הארדטק/טקנו חופשי. שלוש שמות שאומרים אותו דבר בעצם : ביט מהיר מדי לדעת רוב האנשים עם רעש מחריד מסביבו. יש אחוז מאוד  קטן של אנשים שמסוגל לסבול את המוזיקה הזאת. רובם לקו בטראומה במהלך חייהם. ישראל היא כר גידול  לחוויות טראומטית ולכן ישנם כמה וכמה ישראלים טיפשים אבל אופטימיים שמחבבים את הסגנון.

הנה עוד אסיד טקנו שצוחק על הטראנס הפסידלי ע"י שימוש ציני באסטתיקה של הז'אנר וקללות.

כאן תוכלו לשמוע טקנו חופשי – גם אם תאהבו את זה יקח לכם הרבה זמן למצוא עוד מישהו שחושב שזו מוזיקה. אלא אם כן אתם גרים בצורפת.