מחשבות על החיים – הבלוג


שורשים

יש משמעות גדולה לשורשים. מה שהחל אי שם למטה מתחת לאדמה צמח וגדל לעץ גדול. לעיתים הוא מתפרץ בפתאומיות אחרי שישב וחיכה שנים. לעיתים לא ממש מבינים שהכול התחיל אי שם ממש מזמן, עד הרגע הזה שבו מבינים מאיפה זה בא. לפעמים לא מבינים למה זה בא ואיך זה בא אבל יודעים שזה בא מאיפה שהוא עוד בהתחלה. חינוך, הורים, תהליך החיברות. בתחילת דרכנו אנחנו נחשפים וזה משפיע עלינו ממש עד הסוף המר. קובע מי אנחנו.

פתאום ציטוט מקרי של הסבא רבא שלך, שמגלה לך שאתה חושב בדיוק כמוהו. זה הדי.אן.איי. זה בגנים. זה חלק ממך ובלי שידעת.

בשיר הנ"ל בערך אחרי שלוש וחצי דקות מספר T.Y הראפר הבריטי על כך שנכנס לדאנס של דאב בטעות. וזה שינה את חייו

המילה שהוא משתמש בה היא accident. מה שניתן לתאר לעיתים כתאונה. וזה בדיוק הענין עם זרע שנזרע. הרבה פעמים זה קורה בטעות. מרגיש כמו תאונה אפילו. אבל ממשיך להתנהג רגיל. בלי כוונה גילינו מי אנחנו ומה אנחנו. ככה יצא. ככה יצאנו.

איכשהו, סוג של תאונה, אי שם בשנת 1998 מצאנו עצמנו עולים לירושלים. במסיבה בצוללת הצהובה גייסו כספים לרדיו פיראטי שנקרא פריסקופ. על המוזיקה היו כמה חבר'ה אנגלים שהיו חלק משבט הספירלה. הטקנו החופשי הוא מה שהוא בעיקר בזכותם. שמעתי ורקדתי ומאוד נהניתי. שם במסיבה עוד לא הבנתי שהם הכתיבו לי את הדרך. מספר שנים אחר כך מצאתי את עצמי באנגליה, רוקד באדיקות במבנים נטושים בערבי שבת ובוקר ראשון לצלילי אסיד טקנו. אחר כך מצאתי את עצמי שוב ושוב בצ'כיה. רוקד שוב בטקניבל(מילה של אותם חברי ספיירל טרייב). ואז רימוני הלם וגז מדמיע. כדי שנפסיק לרקוד. וצרפת ובולגריה וגם ירדן. המסר במסיבה הועבר אליי. לקח לי הרבה שנים עד שקיבלתי ואימצתי אותו. לקח לי שנים להבין איפה התחיל כל הטקנו הזה.

אחרי שלמדתי לקרוא הפכתי למכור למילה הכתובה. היה ריב עם הספרנית לגבי האפשרות להחליף ספרים פעמיים באותו יום. המדע הבדיוני לא העיף אותי מעולם. אבל היו חריגות. כשיצא התרגום העברי לקלאסיקת הסייבר פאנק "נוירומנסר" של ויליאם גיבסון רכשתי. בגיל 16 בטח קראתי על ראסטאפרים שמרחפים באוויר, קוראים להירגע בנאאדם ושומעים דאב חללי שמהלל את יה. על בירה קירין, אמפטמינים והמטריצה. אהבתי והושפעתי. אבל הבנתי רק אחרי הרבה שנים.

האם לקרוא על ראסטה ודאב בלי להבין מה זה גרם לי להגיע אל זה בסוף. או שאולי היה צורך שאקרא את זה על מנת שאהיה מי שאני הרבה שנים אחר כך. או שהבנתי אבל לא בקליפה החיצונית כבר אז כשקראתי, וזה פרץ בבוא הזמן.

או הכול ביחד בעצם. אין ביצה ואין תרנגולת כי אין תשובה לשאלה. אני מי שאני הושפעתי ממה שהייתי ומה שהשפיע עלי בלי להבין אותו כבר השפיע עליי. הנתיב עם הבחירות האינסופיות שכבר נכתב מזמן. על הקרח.

אני מי שאני, מנסה לפעמים לא להיות בכלל אני. אבל האני תמיד תופס את האני. לפעמים בליטוף ולפעמים ממש חונק. כדאי להקשיב. כדאי לנסות להבין מאיפה זה בא, אני.